בעיר רחוקה, בין בסיס ושדות, שוכן לו בניין קטן בן שתי קומות. ומי גר בבניין? או, אף אחד לא גר שם, אבל עובדים שם אנשים כבר כמעט שני עשורים, שוקדים על חינוכם של המחנכים. מדובר במרכז הארצי להשתלמויות עובדי הוראה במקצועות היהדות, הרוח והחברה. כלומר, עדיין עובדים, אבל בקרוב כבר לא.
וכבר אני נדרש לגילוי נאות: את המרכז הזה מנהל אבי מולידי, ד"ר עודד אבישר. צוות המרז הפך במרוצת השנים למשפחה שניה עבורי, ואני אוהב אותם בכל מאודי. עם זאת צריך ונכון להדגיש שהדברים הנכתבים פה אינם נכתבים על דעתו של אבי או של מישהו מהצוות, ואין להם דבר וחצי דבר איתם; על דבר פרסומם ילמדו כאשר הם יתפרסמו. אבי הוא איש חינוך מהמעלה הראשונה, והדבר הזה היה לו לרועץ: בנו ובנותיו למדו חשיבה עצמאית מהי, ומאז אינם מסכימים איתו על דבר. מכל מקום, אבי הוא עובד מדינה שעוד זוכר מה משמעות הביטוי, וממילא גרונו חסום מלזעוק, אבל אני אדם חופשי ועצמאי, ויכול לזעוק. עוד חשוב לציין שדבר ממה שאני כותב כאן אינו מבוסס על מידע פנימי כלשהו, אלא רק על מה שהתפרסם בעיתונות[1] ועל מידע הזמין לציבור בחיפוש גוגל פשוט.
אם כן, נמשיך. סקירה היסטורית קצרה: בשנת 1991 מונתה פרופסור עליזה שנהר ע"י שר החינוך דאז, זבולון המר ז"ל, לעמוד בראש ועדה לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית, שנודעה לימים בשם ועדת שנהר. הועדה הגישה המלצות הנוגעות לאופן לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים. בין השאר, שמה דגש על פניה הפלורליסטיים של היהדות ועל הזיקה לארץ. בשנת 1996 מונה פרופסור מרדכי קרמניצר לעמוד בראש ועדה שדנה בתכני לימודי האזרחות.
במשרד החינוך הוקם בעקבות שתי ועדות אלה מטה משולב ליישום דו"חות שתי הועדות, שנהר וקרמניצר, שנגעו בדיוק במתח של "יהודית-דמוקרטית". תחת האידאה הזו הוקם ב-1994 מרכז להשתלמויות עובדי הוראה בנושאים אלה. המרכז הוקם על ידי האגף להשתלמויות עובדי הוראה במשרד החינוך. סגל גויס, תכנים נכתבו, השתלמויות יצאו לדרך והכול היו מרוצים. תכניות ההשתלמות כללו העצמה של עו"ה בסוגיות ערכיות וחינוכיות בתחומי ההומניסטיקה והיהדות, בחינוך לאזרחות ודמוקרטיה, בטיפוח תודעת שייכות לעם ישראל, בציונות וכן הלאה נושאים ערכיים העומדים בליבו של מעשה החינוך. אנשי הסגל, כולם אנשי חינוך ואקדמאים ברמה הגבוהה ביותר מתחומים שונים, זכו לשבחים רבים במהלך שנות פעילות המרכז. הכול היה יפה וטוב, הסגל ומנהלו שמחו במעשה ידיהם ובמפעל חייהם, ועובדי ההוראה שהשתלמו אצלם שמחו להשתלם, והעיר באר שבע והנגב שמחו להתנאות במרכז חינוכי כזה שמספק תעסוקה לאנשי הדרום ולאכסניה הצמודה אליו.
להוציא מנהלו של המרכז, שהוא עובד משרד החינוך מהיום שבקע מהאוניברסיטה, סגל המרכז הועסק בעקיפין מ-1997 דרך מכללת קיי הבאר שבעית, הסדר שב- 2002 הפך לקבוע וניתן פטור ממכרז למכללה . מדוע? כי המועצה האקדמית של מכללת קיי, הכפופה למל"ג, החליטה להעניק חסות אקדמית למרכז שפעל במסגרתה כזכיינית המשרד משנת 1997. מדוע מלכתחילה היא הופעלה על ידי מכללת קיי כזכיין? שאלה יפה. אני מניח, אף כי אין לי ידיעה ברורה בנושא, שמדובר במשחק הרגיל של תקנים חסרים, ובתעלולים הרגילים של משרדים ממשלתיים כאשר הם רוצים עובדים שיתנו להם שירותים, אולם אינם רוצים להעסיקם כעובדי מדינה. אם כן, הגיע משרד החינוך להסכמה עם מכללת קיי, והעובדים החרוצים קיבלו שכרם מדי חודש בחודשו כעובדי הוראה במכללה. יש אולי מה לומר על משרד שרוצה לקבל שירותים מעובדים – כאמור, המרכז שייך לאגף להשתלמויות – אולם לא רוצה להעסיק אותם, אבל בתוך עמנו אנו חיים ומושלם – אין. הן לא נתקן היום את כל עוולותיו של שירות המדינה.
[…]
והנה, לא מזמן – על המועד נדבר מיד – ישב מי שישב בייעוץ המשפטי של משרד החינוך, וחשכו עיניו. הרי אם מכללת קיי מספקת למשרד החינוך עובדים, משתמע מכך שמכללת קיי היא קבלן, ספק של משרד החינוך. ומכיוון שמכללת קיי היא ספק, הרי שחוק המכרזים קובע במפורש שהפעלת המרכז והעסקתם של העובדים הללו חייבת לעבור מכרז. מיהרו עורכי הדין אל עטיהם ומכתביהם והתריעו בקול גדול כי המרכז הזה, בו עובדי הוראה לרוב משתלמים, מהווה עבירה חמורה וחריפה על החוק ויש להוציא אותו למכרז בהקדם האפשרי.
במאמר מוסגר, ניתן לתמוה כיצד ספק הגלידה של בית ראה"מ זוכה לפטור ממכרז באופן חוקי לחלוטין, אולם העסקתם של 12 עובדים עבור משרד החינוך במרכז השתלמויות מצליח לא מותירה בידי המשרד כל ברירה אלא לצאת למכרז ומיד. אבל כיוון שלא את כל תחלואי שירות המדינה באנו לתקן היום, ניתן גם לתמיהה הזו להחליק אל תהומות הנשיה.
ואם כבר מכרז, חשב מי שחשב[2], אז למה שלא נעשה "מכרז תפוקות"? זה נשמע טוב, "תפוקות". זה נשמע כמו משהו שהיינו רוצים. מכרז תפוקות, למי שאינו מתמצא בנפתולי נהליו של משרד החינוך, הוא מכרז שמשלם לפי שעות אפקטיביות – כלומר, כסף ישולם לעובדים לפי שעות שהם מרצים בפועל. בוטלה השתלמות? אין משכורת. צריך להישאר שעה להכין את ההרצאה של מחר? על חשבונך האישי בבקשה. זאת, להבדיל ממכרז תשומות, המכונה גם מכרז איכות, שהיה מאפשר להעסיק את הסגל במשרות אצל הקבלן הזוכה. עכשיו, בנקודה הזו קצת קשה להתחבא מאחורי חוק המכרזים: חוק המכרזים מחייב קיומו של מכרז ומתווה את תנאיו של מכרז זה, אבל בשום מקום לא כתוב ואין זו אמת שאין בלתה שהמכרז הנ"ל חייב להיות לפי שעות אפקטיביות.
אז מה היה לנו כאן? מתחילה, כנראה בגלל שטיקים רגילים של משרדי ממשלה בתקנים חסרים, הועסקו העובדים דרך צד ג'. הם לא התלוננו והמשרד זכה בעובדים ללא תקן. מין מערכת חצי-מופרטת, זה נהנה וזה לא חסר, פחות או יותר. ואז, החליט מי שהחליט שבמקום להעסיק אנשים שעובדים עבור המשרד כבר שני עשורים לערך העסקה ישירה, או לכל הפחות למצוא את הפתרון שיאפשר להם להמשיך לעבוד במתכונת בה הם עובדים, צריך להוציא את משרותיהם למכרז. ולא סתם מכרז, מכרז המתבסס על שעות אפקטיביות ובכך לוקח מהעובדים את יציבותם הכלכלית ואת זכויותיהם ותנאיהם לפי הסכמים קיבוציים. וכל זאת נעשה תחת עינו הפקוחה של שר חינוך חדש, שהכריז אך לא מכבר שבכוונתו להיאבק מרה בהעסקת הקבלן במשרד החינוך.
[…]
מעניין התזמון של הדבר הזה. המרכז הזה פועל מ-1994, ובמתכונת הנוכחית מ-2002. שרי חינוך מכל קצוות הקשת באו והלכו, יועמ"שים התחלפו, חשבים נכנסו ויצאו. מה נשתנה שלפתע פתאום מצלצלים כל הפעמונים, וישנה חובה דחופה להפוך את המרכז הזה לכזה שמשלמים לו לפי שעה?
אה, כן, יש שר חינוך חדש, כיפה עגלגלה לו לראשו. לא מכבר, מינה השותף לדרך, האח בניטו נפתליני[3], את אביחי "יש לעשות כל מאמץ שלא לטפל בלא-יהודי פצוע" רונצקי לראש "מנהלת הזהות היהודית" ששמה לה למטרה להכניס קצת שורשים יהודיים לבתי ספר. ופתאום, מתבהרת התמונה. עליזה שנהר ומרדכי קרמניצר, הם חילונים ודמוקרטים מדי עבור פירון ובנט. הגיע הזמן לקבור את הדו"חות שלהם קבורת חמור, ולתת ליהודי טוב, כזה ש"שונא את מדינת תל אביב" להרביץ קצת תורה בדרדקים. זו לא ספקולציה מטורפת, זה מה שרונצקי בעצמו אמר:
אנחנו מציעים את התורה שלנו, את ההבנה שלנו. מי שרוצה ייקח, ואני יודע שירצו את זה. כמו שבצבא רצו אותנו, ולא את חיל חינוך. רוצים אמת, לא משהו אקדמי כזה לא ברור. רוצים את הדבר החי, התוסס, המחבר. הזהות היהודית האמיתית. לא משהו כזה חצי אקדמי. זה שוק חופשי. אני לא בא לתוכנית בתי הספר. רוצים אנשים שחיים את היהדות, לא משהו פלסטיק כזה
הלאה האקדמאים ואנשי המקצוע, היכנסו נא אנשי הזקן, המונופוליסטים של היהדות והציונות.
עכשיו, זה מעניין הדברים שרונצקי אומר על שוק חופשי. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין, שאקדמאים בעלי תארים מתקדמים ומשפחות לא ילכו לעבוד תמורת שכר לא-מובטח, אלא ישתלבו באקדמיה או בבתי הספר או במכוני המחקר וכך הלאה. שניים מסגל המרכז כבר עשו זאת. כולם יודעים – כולל השר – שפירוש מכרז תפוקות שכזה הוא פירוקו של המרכז להשתלמויות עו"ה של משרד החינוך. אחלה שוק חופשי זה, כשהשותף הקואליציוני של התלמיד שלך מפרק את המתחרים. אני, אגב, מוכן להבטיח לכם שהכסף שמכרז תפוקות כזה יחסוך יהיה טיפה בים אל מול הכסף שמנהלת הזהות הזו תעלה לנו. אבל היי, לפחות המשרות ילכו לאנ"ש ולימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים יחזרו לידיהם של ה"אחים". כי אחרי הכול, יהדות זה מה שדוב ליאור אומר שזה.
ואם גם אתכם זה מרגיז, שמעתי שבמפלגה של לפיד ג'וניור אוהבים מאוד את הפייסבוק. לכו לעמוד של שי פירון, ותגידו לו בדיוק מה אתם חושבים על התרגיל הזה, שבו הוא מנסה ליצור לאקונה עבור רונצקי, ובדרך לחרב מרכז מוצלח להשתלמויות עו"ה, ולגדוע את מטה לחמם של עובדיו המסורים.
חיסול ממוקד is a post from: בלוגיקה
- מאחורי הפייוול של הארץ, לצערי
- pun intended
- כל הזכויות שמורות לנעה אוסטרייכר
